קטגוריה: יצירה עם ישויות הטבע

יצירה עם ישויות הטבע – חלק ג'

אני מניחה שאחרי שני המאמרים הקודמים, אתם לגמרי בעניין של שיתוף פעולה עם הטבע, בחנתם בעזרת קינסיולוגיה כל דבר שהולך או זז….הגענו לשלב ביסוס הקשר.

טכס קטן כדי ל"חתום את החוזה":

צאו לגינה ושבו בהרפיה ובנוחות.
כוונו את התודעה ל"שיחה" עם ישויות הטבע (בעזרת דמיון מודרך, דמיינו שמולכם יושבת ישות אינטליגנטית קשובה). כמו תפילה ממוקדת לאלוהים, ניסיון מודע לתקשר, בקשה ברורה ופשוטה: אני מבקש/ת לתקשר עם מישור הדוות.

יש כאלה שמרגישים אינטואיטיבית את החיבור. בדיקה בעזרת מבחן השריר תעשה את העבודה. השאלה למבחן הקינסיולוגיה: האם אני מחובר/ת? (כן/לא). ממשיכים להתכוונן עד שהתשובה חיובית. כשיש חיבור חוזרים על התהליך ומבקשים להתחבר לישויות הטבע.

שבו רגע במדיטציה, "קיבלתם" את מספר הטלפון של הדוות וישויות הטבע. עכשיו הזמן להגדיר את הבקשה/שאלה: אני מבקש/ת לעבוד בשיתוף פעולה. האם אתם מסכימים? (כן/לא).

כדי לסיים את השיחה ולשחרר את הפוקוס: אני מבקש/ת לסיים את השיחה (כן/לא).

יש חשיבות ל"סגירה" של מפגש כזה. כאשר תוחמים אותו בהתחלה וסוף נוצר מיקוד מאד מרוכז במהלך השיחה. האנרגיה מכוונת, מדויקת, אין התפזרות מחשבתית והקלט חזק וברור יותר. אי אפשר להחזיק ריכוז כזה לאורך זמן. שחרור מודע ומעבר למצב חשיבה "נורמלי" מונע הרבה כאבי ראש ותשישות…אני מדמיינת מעגל אנרגטי בתחילת השיחה וכשאני סוגרת אותו אני רואה את האנרגיה זורמת לאדמה. התחושה שונה "לפני" ו"אחרי". אין צורך ב"הארה רוחנית" כדי ללמוד לתקשר כך. חסימות ומגבלות בתקשורת נמצאות כולן בראש שלנו. צריך פה ריכוז, בהירות ולדחוף את גבולות המחשבה.

ההתייחסות לפרטנרים בשיחה, הדוות וישויות הטבע, היא כמו למורים אהובים שהם גם חברים טובים. זה מוזר בהתחלה, כמו חברים דמיוניים שהיו לחלק מאיתנו בגיל ארבע…אבל ככה הופכים למתקשרים וכשהתשובות שמתקבלות איכותיות, הספק נעלם. הטבע כמובן לא מעסיק את עצמו בשאלה אם אני נחמדה או לא, הקונספט הזה הוא אנושי לחלוטין, אבל כשאני מקרינה אהבה וכבוד, זו התחושה שחוזרת אלי.

מקום מקודש לישויות הטבע (Nature Spirit Sanctuary)

שטח קטן בגינה, מוגדר כשטח השייך לישויות הטבע, בני אדם לא נכנסים אליו. בפינדהורן יש שטח כזה במספר מקומות, לא מעשבים, לא נוגעים. זה יכול להיות שטח אדמה קטן מאד, סלע, בול עץ. זו מחווה של רצון טוב מצידנו בפתיחת גשר בין הגן ה"מתורבת" לטבע החופשי, מתנה.

אנחנו מקדישים את השטח לשותפים שלנו בעבודה בפורמט שתיארתי להלן: התכווננות, הזמנה ברורה של הישויות, אמירת הכוונה, סגירת המפגש. זה למעשה הפורמט בכל אינטראקציה מעתה והלאה.

למה זה טוב?

יש בכדור הארץ מקומות שמוגדרים אנרגטיים במיוחד, עוד מימי טרום אנושות. במשך אלפי שנים היו מקומות אלו מרכזי פולחן, עלייה לרגל מקודשים, מרכזי ריפוי. מעגלי אבנים ומקדשים הוקמו עליהם והם פזורים במקומות אסטרטגיים על הפלנטה. הפיתוח התעשייתי והנדל"ני רוקנו מקומות רבים מאנרגיה ודחקו את ישויות הטבע שהיו מופקדים עליהם. מקומות רבים אבדו את אנרגיית החיות שלהם והפסיקו "לנשום". התוצאה: מאבקי כוח אלימים. כשאי אפשר להתמלא מהאדמה, מתמלאים על ידי החלשת האחר.

חניכה של מקומות ככיסי ריפוי צריכה לבוא מאיתנו בצורה מודעת, מתנה לחבר שפגענו בו, צעד נוסף בדרך לתקשורת בגובה העיניים. האדם מאפשר מקום, הטבע "מפעיל" אותו, כיס ריפוי נוצר. ככל שנוצרים יותר כיסי ריפוי, הפלנטה "נושמת" יותר טוב, מתחדשת. מקום מקודש כזה יכול גם לעבור מקום. כדי להעביר אותו אנחנו מתחברים שוב לישויות באותו הליך שתואר כאן, ושואלים אם אפשר להעביר, מתי ולאן, בשאלות של כן/לא.

וזהו , בעצם. מרגע זה זו תקשורת של שאלות ותשובות עד שמרגישים מספיק בטוחים לנהל ממש שיחה ולהאמין למה שעולה בה.

נניח שאתה עומד במרכז שטח אדמה עם מעדר ביד, מוכן להתחיל גן חדש. יש לך תמונה כללית של מה שאתה רוצה, עכשיו צריך לתקשר את החזון לדווה האחראית על הגן, כדי שתייצר תכנית אופטימאלי, בכל הרמות – מהפיסית לרוחנית.

אתה מבקש להתקשר אל הדווה של הגן. דרך שאלות ותשובות מאד מפורטות אתה מקבל את המבנה: המטרה של הגן, השימוש בו, הגודל, האם המיקום נכון, איך להכין את האדמה, מה לשתול ואיפה, מים, דישון, וכו' וכו'.

האתגר בגינון משותף עם הטבע הוא לשים את מה שאתה יודע בצד, להיות מוכן לקבל תשובה שונה, ואז לקפוץ קפיצת אמון ולהתמסר לביצוע לפי מידע זה. יש פה תהליך שיכלול סירוב לבצע, ביצוע לקוי עקב פרשנות מוטעית של המידע, תוצאות מעבר לציפיות, מבחן תמידי של מחויבות מצידך, כמו כל דבר בחיים…

קושי גדול עולה כשנדרשים לעקור עץ, למשל. נדרשת פה אמונה בסיסית במהות של הטבע: הטבע הוא מהות של אנרגיה, של אהבה. אין לו התקשרות עמוקה כמו שיש לנו, לתבניות פיסיות, לחומר. התכנון שניתן לנו על ידי הדוות לוקח בחשבון גורמים שהם מעבר להבנתנו האנושית, תמונה רחבה יותר של המציאות.

במקרה כזה כדאי לשאול שאלת המשך: אם התשובה היא לעקור את עץ, כדאי לשאול אם לשתול עץ אחר במקומו. אם התשובה חיובית, ייתכן שהטבע מבצע פה שינוי אנרגטי. האנרגיה של העץ הישן לא נפגעת כשהגוף הפיסי שלו מתכלה, היא מקבלת ביטוי פיסי אחר, מותאם יותר לזמן ולמקום. יש דרך לשחרר את הישות הישנה מהצורה הפיסית בה היא כלואה ולהעבירה בהתכווננות לצורה החדשה.

אנחנו מתכוונים לייצר פה שטח מתוכנן משותף לאדם ולטבע, שלוקח בחשבון אלמנטים מעבר למה שלקחנו עד עכשיו. כמו שהרפואה הקונבנציונאלית למדה שהיא לא כל יכולה ומשלבת היום טיפולים משלימים ורוחניים בריפוי האדם, כך גם הגינה. אנחנו רוצים להביא לאיכות גבוהה יותר של מזון, לכיסי ריפוי, לחיות גדולה יותר של הפלנטה והתושבים שלה. בעבודה משותפת מתחזקת האנרגיה של הגן והוא הופך לגנרטור של אנרגית חיים, שמתחזקת את כל הדיירים בסביבה.

אנחנו מבינים את זה בהקשר של מזון: ככל שהאנרגיה של המזון גדלה, הוא בריא ומבריא. פספסנו את ההקשר שמעבר, הסביבתי – הגן ככיס ריפוי מקרין גם סביבו. אזור עוצמתי כזה דורש תכנון זהיר שלוקח בחשבון פרמטרים מעבר להבנתנו כיום.

השאלה שעומדת בפני הדוות שמתכננות את הגן היא איך למקם אותו בצורה אופטימאלית, כך שהתנועה האנרגטית הפנימית והאזורית יהיו במיטבן. יתכן שהמקום שייבחר לא יהיה אופטימאלי מבחינה טכנית, תנאים פיסיים, אך הוא יענה על הצרכים האנרגטיים ואז נשפר ונתמוך בו ברמה הפיסית.

כמו שאוכל משנה את בריאות האדם, אנרגיית הריפוי של הגן משנה את בריאות הפלנטה והחיים בה. אנחנו בונים מחדש רשת של נקודות עוצמה – Power Points ברחבי הפלנטה, בעזרת אינספור גינות וגנים. נקודות אלו יקרינו אנרגיית ריפוי סביבן ויהיו מחוברות ביניהן לרשת ריפוי גדולה, חיה, תוססת, שתרפא את הכדור שלנו.

יצירה משותפת עם ישויות הטבע – חלק א'

 

 

יצירה משותפת עם ישויות הטבע – חלק ב'

איך בכלל ניגשים לתקשורת עם ישויות הטבע?

האם אפשר לבנות גשר שיאפשר החלפת מסרים? המפתח לכל אינטראקציה הוא תקשורת. זו גם אבן הנגף שאנשים חווים כשהם מתחילים בגינון בשותפות עם הטבע. למעשה, אין הבדל בין תקשורת כזו לבין תקשורת עם אדם מארץ זרה. מתחילים לגשש, לבנות שפה משותפת.

אנחנו רגילים לתקשורת בין אנשים או לתקשורת מסוימת בין אדם לבעל חי. עכשיו אנחנו מתבקשים להרחיב את היריעה. אנחנו מתקשרים כל הזמן מעבר לאני הפיסי, אבל תקשורת זו בדרך כלל לא מודעת. יחידים שהגיעו לתקשורת מודעת עם מימדים אחרים, נחשבים למנהיגים רוחניים, למתקשרים שהשיגו משהו מופלא. בעידן הדלי, עידן התקשורת, אנחנו מתבקשים להתפתח לתקשורת מעבר למה שאנחנו מכירים.

השינוי במעבר מעידן דגים לדלי הוא התובנה ששום כוח עליון לא מחזיק באמיתות סגורות בפנינו ומכתיב לנו את מהלך החיים. היקום הוא ספרייה ענקית והיכולת להעמיק בה תלויה בהתפתחות האישית שלנו, יכולת להגמיש ולדחוף את הגבולות האישיים, לעבד מידע דרך השכל ולהטמיע בחיים.

המפתח הוא מבט "בגובה העיניים", כשווים אל שווים. גם "הם" רוצים קשר, זו פעולה משותפת. כמו שאנחנו מתוסכלים כאשר לא הצלחנו לגדל צמח והוא מת, כך גם "הם" חשים תסכול שלא הצליחו להעביר לנו מידע לגבי גידול אופטימאלי. כאשר אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הטבע אנחנו עובדים גם עם התיזמון שלו. אנחנו רגילים לעבוד בגינה לפי תכנית הגיונית, לא לפי תיזמון טבעי, לחסום זרמים ותנודות שלא מתיישבים עם התכנית שתכננו. תוך כדי התבוננות וקריאת האותות שמספק הטבע, אנו גולשים לזרימה נעימה ומבזבזים הרבה פחות אנרגיה וזמן בתיחזוק הגינה.

אנחנו "מדברים" דרך כלים שונים. לדוגמה, הטבע לא צריך למדוד כמויות או מרחקים כאשר הוא יוצק תבנית פיסית. הוא יודע כמויות, מרחקים וגדלים כשהוא בורא פרח, עלה וכו'. אנחנו צריכים למדוד בעזרת אמצעים שונים כאשר אנחנו בונים משהו פיסי. אם אנחנו רוצים לעבוד יחד להבאת איזון ובריאות לפלנטה, נצטרך לפתח שיטות שבהן הידע של הטבע יתורגם לכלי מדידה שמשרתים אותנו. כל גן, כל שדה, הופכים להיות מרכז מחקר ופיתוח לשיתוף פעולה אופטימאלי.

שני נושאים מרכזיים בתקשורת:

• איך לשאול את השאלה.
• איך לשמוע את התשובה.

אנשים בעלי יכולת אינטואיטיבית מפותחת אינם זקוקים לטכניקות כדי לשמוע ולהבין, הם רק צריכים להפנות את המיקוד לטבע. מי שרגיל להשתמש במטוטלת כדי לקבל תשובות לשאלות, יכול להרחיב את השימוש גם ל"שיחה" עם הטבע. רוב האנשים זקוקים לכלי מדיד, מאחר והם מתקשים להבחין בין מידע "נקי" לבין רצון אישי.

כלי עזר מצוין לתקשורת כזו הוא קינסיולוגיה, מבחן השריר. כירופרקטים ומטפלים הוליסטיים משתמשים בה לאיבחון. היא פשוטה ללמידה ושימוש, אך כמו כל טכניקה דורשת אימון.

המערכת החשמלית של הגוף, בתוכו וסביבו, בעזרת השרירים, משמשת גשר ומתרגמת את המידע. אם אנרגיה שלילית (אנרגיה שלא מחזקת בריאות או איזון) נכנסת למערכת זו, המערכת החשמלית מגיבה בקצרים או בעומס יתר והשרירים אינם יכולים להחזיק טונוס כאשר מופעל עליהם לחץ. יכולת השריר להישאר חזק קשורה למערכת חשמלית מאוזנת.

האדם מתבקש להחזיק זרוע ישרה. אם מופעלת אנרגיה שלילית על השדה החשמלי, הזרוע לא תוכל להתנגד ללחץ. היא תיחלש ותיפול. אם מופעלת אנרגיה חיובית האדם יתנגד בקלות והיד תישאר ישרה.

מה הקשר בין קינסיולוגיה ולשמוע את הטבע?

אם נשאלת שאלה פשוטה של כן/לא, התשובה כן (אנרגיה חיובית) או לא (אנרגיה שלילית) מוזרמת לשדה החשמלי שלך. אתה "קורא" את התשובה בעזרת מבחן הקינסיולוגיה. זהו הגשר. כך אתה עוקף את השכל המודע. אם אי פעם חוויתם את מבחן השריר, סביר שהיה זה בעזרת אדם נוסף. פה צריך ללמוד לעשות את המבחן על עצמך, בעזרת שתי כפות הידיים. יד אחת יוצרת מעגל חשמלי. השנייה היא יד המבחן..

  • יד המעגל החשמלי:אנשים ימניים משתמשים ביד שמאל ולהיפך: לחבר את קצה הבוהן עם קצה האצבע הקטנה לצורת מעגל, סגרתם מעגל חשמלי.
  • יד המבחן : משתמשים בבוהן ובאצבע שלידה, מניחים אותן בתוך המעגל החשמלי.
  • המבחן: המעגל סגור "חזק", אצבעות המבחן דוחפות את דפנות המעגל כמו מספריים.

משמאל לימין: מבחן הקינסיולוגיה

שאלו שאלה פשוטה שהתשובה עליה היא כן/לא וידועה מראש. אם התשובה חיובית, המעגל יחזיק ולא תוכלו להפריד את האצבעות. תשובה שלילית – דחיפה של המעגל תחליש את האצבעות ותפריד אותן.

השתמשו לכל השאלות באותו מינון של לחץ מתמשך על המעגל. אם קשה לכם להרגיש, עשו את המבחן כשהזרועות מונחות על הברכיים כדי לא להפעיל את שרירי הזרועות ולעוות את המבחן. לוקח זמן להגיע לרגישות הנכונה. אפשר לטעון שמאחר ואנו יודעים את התשובה אנחנו משפיעים על המבחן. זה הגיוני אך מספיק טוב כדי לקבל תחושה לגבי תשובה חיובית/שלילית.

כמה טיפים:

  • לפני התנסות בקינסיולוגיה צריך להרפות, לשחרר מחשבה, להרגיע ראש, לא לתת להיגיון  לפעול ולחסום תקשורת. מינימום הפרעות חיצוניות, ריכוז, שאלה ברורה של כן/לא, כוונה ברורה מאחורי השאלה.
  • אם קשה להרגיש את המעגל, החליפו ידיים. ייתכן שאתם היוצאים מהכלל שסעיף 1 להלן לא תופס לגביהם.
  • בחנו את עצמכם: האם אתם מפעילים לחץ על האצבעות לפני שגמרתם לשאול את השאלה? האם אתם מנסים לפתוח את המעגל לפני שסגרתם בלחץ את האצבעות? זהו למעשה המפתח לקבלת תשובה מהיקום בכל תחום. הקוד הקוסמי אומר: כוונה ברורה ושאלה מדויקת מביאים לתשובה איכותית, עוקפת היגיון. היקום לא "זורק" עלינו מידע. האחריות מוטלת עלינו, לדייק את השאלה/בקשה, לקבל את התשובות ולהתפתח. הקצב תלוי בנו, היקום משתף פעולה.

איך מבחינים בין שאלה שבאה מהאינטלקט לבין שאלה שבאמת מספקת מידע מועיל?

אנו חיים בעידן שיש בו כבוד עצום לצבירת ידע, אמונה שכדי להצליח בחברה צריך להיות כל הזמן בכוננות אינטלקטואלית, לצבור מידע ולאחסן אותו. זה מעודד אותנו לשאול שאלות רק לצורך אגירת מידע שמתויק ונקב, כמו מטען חסר ערך. בשאלה רלוואנטית התשובה ניתנת בתיזמון מדויק ליישום מיידי. המידע יכול לשנות את דרך המחשבה שלנו, איך אנחנו חווים את המציאות, את התנהלותנו.

כדי להבחין בין השאלות תשאלו את עצמכם אם הייתם מוכנים לפעול מיידית לפי התשובה שהתקבלה. תשובה שלילית מרמזת על כך שהמידע שהתקבל יאוחסן ולרוב לא יועיל. מבחן זה כבר מצמצם את כמות השאלות ומשנה את איכותן. במשך הזמן מתפתחת רגישות אינטואיטיבית ומתחילים להרגיש את המידע כזרם אנרגיה בגוף, שנדחה או נטמע. מידע הוא אנרגיה דינאמית. דרך אינטואיציה מתקבלים ניואנסים שלא יכולים להתקבל דרך האינטלקט. הבנת המציאות מתרחבת.

כללים לשאלות איכותיות:

קצר, פשוט, תשובה של כן/לא. בונים סדרה של שאלות ושאלות המשך סביב נושא, לפרטי פרטים. אני שואלת מיליון שאלות לגבי עיצוב, מיקומים, הכנת האדמה, סוג צמחים וכו'. דוגמה לתקשורת בנושא מסוים:

• האם העץ בריא ? (כן/לא)
• האם להעביר אותו לקצה הגינה? (כן/לא)
• האם בריאות העץ מסכנת את העצים שסביבו? (כן/לא)
• האם לספק לעץ קומפוסט? דשן? פיצה… (כן/לא)

במצב של כמה אופציות, מפרקים כמובן לכמה שאלות. פשוט ללמידה, קשה יותר ליישום…. לוקח חודשים של אימון ותצפיות כדי לפתח תקשורת, להאמין במידע ולהתמסר לביצוע, גם אם זה לא מתיישב לנו עם ההיגיון. יש כאן הרבה ניסוי וטעייה, כישלונות נקודתיים, הצלחות קטנות ומשמחות. אבל אחרי שנה של אימון סביב ארבע עונות השנה, מחזור שלם, איזה תוצאות!

במאמר הבא: מבססים את הקשר.

יצירה משותפת עם ישויות הטבע – חלק א'

יצירה משותפת עם ישויות הטבע – חלק א'

"….כשאני נעה בגינה אני מלווה בדוות ובישויות הטבע. אני מבקשת תובנות ומידע, אני שואלת: מה יש לכם לומר בנושא?…"

התיאור הזה מאפיין את חיי היומיום של הגננים בקהילת פינדהורן. כדי שלא איחשד באזוטריות תלושה, יש צורך להסביר אותו ואת ההיגיון שעומד מאחוריו. יש צורך להרחיב את הראייה ולשנות מספר הנחות בסיסיות בחיינו.

המציאות שלנו היא לא מה שאנחנו חווים דרך חמישה חושים. מה שנתפס בחמשת החושים הינו לצורך קיטלוג, זיהוי (חי, צומח,דומם). חמשת החושים מגדירים את המסגרת הפיסית. אישיות, מבנה רגשי, יכולת אינטלקטואלית, הם האנרגיה שנוצקת לתוך הצורה הפיסית ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה.

תבנית פיסית ואנרגיה יוצרות יחידת מציאות – אדם/בעל חי/ צומח/ דומם. יחידות אלה נקלטות ומקוטלגות על ידי חמשת החושים בצורה מוגבלת. למעשה, כל צורה בחומר, שנבראה במפץ הגדול, מכילה בתוכה מימד פיסי, רגשי, מנטאלי ורוחני, במינונים ואיזונים שונים. כל צורה היא הרבה יותר ממה שחמשת החושים קולטים.

אדם/בעל חי/ צמח מוגדרים כחיים כאשר אותה אנרגיה, נשמה, יצוקה בחומר אורגני, בטבע. החלק האקטיבי של אותה נשמה נקרא תודעה, מודעות. זה מתבטא באישיות, תפקוד רגשי ואינטלקטואלי. אנו נוטים לזהות חלק מזה אצל בעלי חיים, קשה לנו לזהות "נשמה" אצל הצמחים. אנו לא מזהים "חיים" בדומם.

מכאן נובעת התבוננות הירארכית בכל מה שאינו "אנושי". אני מציעה כאן הסתכלות אחרת:

ביקום שלנו יש קבוצות תודעה שונות, שוות לנו בחשיבותן אך מתבטאות ומתפקדות בצורה שונה מאיתנו. ביחד הן יוצרות את המציאות על כל גווניה. אם מרכיב אחד יעלם, ייעלמו החיים כמו שאנחנו מכירים אותם. קבוצת תודעה אחת היא בני האדם. קבוצה אחרת היא מה שאנחנו קוראים "הטבע". כל קבוצת תודעה אחראית על תחום ביצירת העולם שלנו. הקבוצות מתקיימות ביחסי גומלין, אין קבוצת תודעה שמתפקדת במנותק מהשאר.

קבוצת התודעה "בני אנוש" אחראית על האבולוציה, על התנועה קדימה. קבוצת התודעה "טבע" אחראית על המורכבות הפיסית, תהליכי השינוי הביולוגים. הטבע הוא קבוצת תודעה אינטליגנטית מסיבית, שמספקת סדר, ארגון וחיות לכל מעבר של רוח לתוך חומר.

כאשר תודעה רוצה לנוע בתוך החומר, לשלב הבא בהתפתחותה, היא מתקשרת את הרצון הזה לטבע. המימד הדווי (שיוסבר מיד), מתכנן את הספציפיקציות הנדרשות לאנרגיה התבונית כדי לתפקד בשלב הבא. נוצר שיתוף פעולה מושלם בין מטרה (שבאה מרצון חופשי), לבניית סדר, מבנה וחיות מאוזנים. הטבע איננו מגדיר את המטרה, איננו כופה אותה על הנשמה. הוא מארגן מבנה פיסי וחיות כדי לתמוך בביטוי הרצון בחומר. כך נוצר האדם, בעל חיים, צמח, הדומם.

סדר ומבנה מייצרים את הצורה הפיסית, הם מגדירים את הקירות. החיות מייצרת תנועה בתוך ושל המבנה. השלושה חייבים להיות באיזון כדי לייצר מבנה איכותי במציאות הפיסית.

אינספור המבנים שמייצרים את העולם שלנו נמצאים באיזון מתמיד. זה המצב שמחבר בין קבוצות התודעה השונות ובין המכלול שאנחנו יוצרים. נקודת האיזון היא דינאמית, משתנה תמיד אך קיימת תמיד. מצב בו אדם מרגיש מחובר או מופרד ממערכת יחסים זו תלוי בכמה הוא מכיר בקיומה.

כדי להתחיל לתקשר עם המימדים הבלתי נראים של הטבע, יש צורך לאמץ התבוננות "בגובה העיניים". נדרשת ההבנה שאנחנו "שווים אך שונים". לכאן נכנס גינון עם ישויות הטבע –Co – Creative gardening, גינון בשיתוף פעולה עם האינטליגנציה של הטבע, עבודת צוות מופלאה שנוצרת בין הגנן למימדים של הטבע שלא נגישים לנו בחיי היום יום.

שתי צורות ביטוי ותיפקוד בתוך קבוצת התודעה "טבע", מתקשרות עם בני האדם:

דוות – בסנסקריט – "גוף של אור", רמת תודעה גבוהה בתוך הטבע, מימד הארכיטקטים שמתכננים את הסדר המורכב של הבריאה. הם מתכננים את הצורה ואת החיות הנדרשת לתיפקוד התודעה בחומר. שינוי בתודעה מביא לשינוי צורה בפיסי. מזרע לגבעול, מפרח לפרי וכו'. הדוות אחראיות על יצירת הסדר, המבנה והחיות שיתמכו בשינוי.

ישויות הטבע – רמת תודעה אינטליגנטית בטבע, עומדת בשיתוף פעולה עם המימד של הדוות. ישויות הטבע מיישמות , יוצקות את התכנית למבנה מאורגן מתאים, מתחזקות את האנרגיה/רוח כדי ליצור איזון, מביאות תנועה למבנה הדווי, משמרות את הקשר עם מימד התיכנון, בתוך החומר.

הטבע ברמת הדוות מייצר ארגון, סדר וחיות באיזון מושלם. הטבע ברמת הישויות משמר מערכת מאוזנת זו כיחידת חיים (צמח,חי, אדם) הנעה דרך האבולוציה.

למה לטרוח? למה להתאמץ כדי ליצור קשר?

עניין של יושרה רוחנית, עניין של הלב.

אנחנו עוברים עכשיו מתודעת עידן הדגים שהתקיימה ב- 2000 השנים האחרונות, לתודעת עידן הדלי. שינוי אוניברסאלי בכל המימדים, לא רק בתודעה האנושית. עידן הדגים עבד עם הדינאמיקה של יחסי הורה/ילד, גבוה/נמוך, אנרגיה זכרית דומיננטית בכל מערכות היחסים ואלו הערכים ששלטו בחשיבה וביחס כלפי המציאות. עידן הדלי לתוכו אנו עוברים מדגיש דינאמיקות אחרות: איזון, עבודת צוות, שותפות, תקשורת. אלו יהיו אבני היסוד למציאות ב- 2000 השנים הבאות.

אלו שעסקו בגינון וחקלאות ב- 2000 השנים של עידן דגים, פיתחו הבנה, כלים ושיטות עבודה שהתאימו לדינאמיקה של העידן. אנו מאשימים אותם בטיפשות והרס הטבע, אך זהו שיפוט מוטעה. בעידן הדגים זה עבד טוב, הושגו הישגים גדולים, אבל הכדור שלנו החל לעבור לעידן הדלי ומה שעבד היטב בעידן הקודם, לא יכול לעבוד יותר. דרישות הכדור השתנו וצורות ישנות לא יכולות להיות באיזון עם הצרכים החדשים. התנגשות הצרכים, מלווה בפחד האנושי לשחרר את הישן, הביאו לכאוס בו אנו שרויים היום. מה שפותח בעידן הדגים צריך לשמש בסיס לבניית מבנה מתאים יותר לעידן הדלי. יש לשמר את מה שעבד טוב, לשנות ולשחרר את מה שעבר זמנו. זוהי תקופה של בחינה ובדיקה מודעת, לא אלימה.

כדי להבין ולהטמיע לעומק את הדינאמיקות של העידן החדש, אנו נדרשים "לפתוח" את עצמנו למימדים שאינם נגישים ביום יום.

גינון/חקלאות מוצלחים תלויים ביכולת לגייס את כוחות היקום לעזרתנו. להחזיק בשיטות שעבדו בעידן הקודם פירושו לפעול בניגוד לחוק האבולוציה של היקום, מה שיביא למציאות פיסית לא מאוזנת עד הרסנית.

כמו שבני אדם עובדים להתאים את עצמם לזמנים המשתנים, כך גם הטבע נמצא בתהליך שינוי. במקומות בהם נמצא האדם בקשר הדוק עם הטבע – יערנות, גינון, חקלאות וכו' – נוצרת הזדמנות לעזור לטבע בהסתגלות לעידן החדש. נדרשת פה שותפות אקטיבית ברמה גבוהה יותר, כדי להעביר את הפלנטה את השינויים הנחוצים לה למען הישרדותה.

המחסום העיקרי העומד בפנינו כרגע הוא הגישה המגבילה והתובענית שלנו כלפי הטבע. כאשר אין הכרה במישורי התודעה הגבוהים של הטבע, כשהוא נחווה כמציאות פיסית בתחתית ההירארכיה (מעל לדומם, מתחת לעולם החי), נוצר בסיס לחוסר איזון אקולוגי המוביל להרס. עלינו ללמוד לשתף פעולה, לא להפריע, לא להתערב ברגל גסה. הטבע גומל לנו על כך: הוא הופך לחבר, למרפא, מזין, מפתח להבנה מעמיקה יותר של המציאות שלנו, מורה דרך לחיים של איזון רגשי, רוחני, פיסי ומנטאלי.

עוד על הקשר עם ישויות הטבע ועל הפרקטיקה – במאמר הבא.

פינדהורן – יצירה משותפת עם מימדים בלתי נראים

קהילת פינדהורן פרחה בשנות השישים בעקבות הגילוי שבני אנוש יכולים לשתף פעולה  אקטיבית עם האינטליגנציות הגבוהות של הטבע. ייחודיותה של פינדהורן הייתה בפעולה של שיתוף פעולה עם מימדים עדינים ובלתי נראים, יצירת קשר עם ישויות טבע בלתי נראות.

בנאום שנתנה לאחרונה דורותי מקליין, בת 92, אחת משלושת המייסדים, היא התייחסה לנושא זה:

" היחסים עם הטבע, והקשר הישיר לישויות הטבע, הדוות, הוא זה שהביא במקור את הפרסום והתהילה לפינדהורן, מאחר וגישה זו הייתה חדשה מאד בזמנו ומאד מושכת. החיות היוצאת דופן של הגנים דיברה בשם עצמה ונגעה בהרבה מאד לבבות.הגישה למימדים הבלתי נראים ויצירת קשר מודע איתם, עשתה את פינדהורן לשונה. במרכזים רבים שהוקמו בשנות השישים, היה דגש על הקשר לאלוהים אך המעורבות בטבע הייתה ייחודית."
היא הוסיפה שעדיין יש פוטנציאל עצום עבור האנושות, להיכנס למימדים אלה, להתחבר לאנרגיות הבלתי נראות ולהרחיב את התנסות פינדהורן.

 

במאי 1963, קבלה דורותי מקלין תיקשור כאשר עסקה במדיטציה: …" כוח הטבע הוא כוח שיש לחוש, ל"היכנס" לתוכו. העבודה שלך היא לחוש את כוחות הטבע, למשל הרוח, להבין את המהות והמטרה שלהם, ולהתמזג בהרמוניה עם כוח זה." כשדורותי חלקה את התובנה הזו עם פיטר קיידי, הוא הציע ליישם בגינה המתהווה שלהם את מה שדורותי למדה תוך כדי תיקשור. התובנה הבאה של דורותי הייתה:

…"כן, אתם יכולים לשתף פעולה בגינה. התחילו בכך שתחשבו על ישויות הטבע, הישויות הגבוהות של כוחות הטבע, ונסו להתחבר אליהן. זה יהיה מאד נדיר וימשוך את תשומת ליבן אליכם. הם ישמחו לגלות בני אנוש המבקשים את עזרתם."

דורותי התחילה בכך שהתכווננה במדיטציה אל אפונת הגינה. כשיכולתה להתחבר לכוחות הטבע התפתחה, היא הבינה שהיא איננה מתקשרת לישות של צמח יחיד, אלא לישות הגבוהה של המין, למודעות הגבוהה שמכילה בתוכה את המבנה הארכיטיפי של המינים, התכנית, הבלו – פרינט של הפוטנציאל הגולמי. היא חוותה שדה אנרגטי חסר צורה שאין לו תיאור מילולי.

המילה הקרובה ביותר לתאר את השמחה והטוהר שישויות אלה הקרינו, הייתה המילה הלא מדויקת "מלאך" (ולא במובן שהם מופיעים בכתבי הקודש). במחשבה שנייה, המילה "דווה" ("הישות הזוהרת" בסנסקריט) נראתה לה יותר מדויקת ומשוחררת מקונטקסט תרבותי. במציאות היא השתמשה בשתי המילים למרות שאף אחת מהן איננה מדויקת. פיטר ודורותי יישמו את התובנות שעלו במדיטציה, בעבודתם בגן, וכתוצאה מכך פרח גן פינדהורן והפך לשם דבר. אלו היו הצעדים הראשונים בקהילה לעבודה בשיתוף פעולה עם הטבע.
דורותי הייתה אחת מהדוברים העיקריים בהתכנסות לכבוד יובל החמישים לקהילה, בפארק. נושא הדיון: "להעיר את הפוטנציאל הגבוה ביותר של האנושות".דיויד ספנגלר, מורה רוחני וסופר, הגיע בסוף שנות השישים לקהילה, כשעזב את ארה"ב והלך בעקבות ליבו. הוא מצא שם 15 תושבים ומספר מבקרים. משהו בתוכו גרם לו להישאר. הוא יצר לעצמו שם כבר בקליפורניה של חוקר טבע המתמקד בעולמות הבלתי נראים. בפינדהורן הועמקו לימודיו והורחב המחקר. לדבריו:

…"פינדהורן ראתה את עצמה כמרכז הדגמה לתרבות אנושית חדשה ודרך חדשה לחיים על פני הפלנטה שלנו. הדבר החשוב לגבי היה שלא הייתה בפינדהורן תבנית רוחנית ספציפית מעבר לחיבור פנימה, לאלוהות שבתוכנו. ההתנסות הבסיסית בחיי היום יום, הייתה סביב מערכות יחסים: עם אלוהים, עם המימדים הבלתי נראים, עם ישויות הטבע ועם האדמה, יחסים בין אדם לחברו והקמה של קהילה.
השורה התחתונה הייתה להיות אחד עם השני בדרך שתרומם את כולם, את השותפים האנושיים והלא אנושיים של הקהילה. בזמנו הרגשתי שזו המתנה הגדולה ביותר של פינדהורן והגרעין שבבסיסה.
הקהילה הורכבה מהרבה אנשים אינדיבידואליים, שעסקו ברוחניות באופן פרטי, כל איש בדרכו הייחודית. במפגשים המשותפים חלקו את הפירות של אימון רוחני זה, לא בהכרח כהדרכה, אלא מתוך חברות ואהבה, ורצון לשתף."
הוא הוסיף שהקהילה בורכה בהנהגה שהובילה אותה. איילין קיידי הייתה דמות אימהית שסיפקה הנחיה יומית. פיטר, בעלה, היה מנהיג עוצמתי ומעורר השראה, ודורותי הייתה דמות זוהרת של אור שתיקשרה מידע עם הדוות.
.."היכולת לקחת את השורשים שנשתלו בשנות השישים ולהמשיך לנער את הצמח על בסיס יומי, כדי שיוכל להמשיך לצמוח למשהו שהמייסדים לא יכלו לחלום עליו, היא ברכה שהביאה את פינדהורן עד היום. השותפים ליצירה ששמה פינדהורן, תושבים קבועים או אורחים מזדמנים, מהווים גם היום חלק מהשורשים. בלעדיהם לא תהיה גדילה."

היחסים המיוחדים עם ישויות הטבע נמשכים גם היום דרך כמה מהגננים, אך לא כולם שותפים לחוויה זו. התכווננות למימד ה"מלאכי" מקבלת צורות שונות בתחומים שונים בחיי הקהילה, לא רק בגנים. בכל מחלקות העבודה מתחילים את המשמרת בהתכווננות (Attunment), הקוראת לשיתוף פעולה פעיל בין העובדים לבין הישויות הגבוהות, כדי לאזן את הפעולות שלנו עם הפוטנציאל הגבוה הטמון בהן (אוכל טעים, הצלחה בפיתרון בעיה, תיקון מכונה וכו').

מודעות ושיתוף פעולה עם כוחות הטבע מהווים תמיכה חשובה ואיזון לצדדים היותר מדעיים, רציונאליים של התפתחות הכפר האקולוגי והחינוך בפינדהורן. רק השילוב בין כל קשת הגישות מאפשר לפינדהורן לתת לעולם את מתנת החיים מתוך קיימות, sustainability בצורה הייחודית לה.

איריס טויסטר